שמה המקורי של המושבה היה עתלית, על שמו של הכפר הערבי ששכן בחורבות המבצר הצלבני הסמוך.
על מקורו של השם עתלית יש מספר גרסאות. ישנם חוקרים המייחסים את השם לעתליה, אשת יהורם מלך יהודה שירשה את כסאו אחרי מותו. אחרים אומרים שהחרותות בסלע המצוק מתחת לחרבת קרתא הן של כתב פניקי עם האותיות 'עת'. ולדעת חוקרים אחרים מקורו של השם בצלבנים שכן בטורקית, ע"פ הסיפור, נקראת אגודת אבירים בשם 'עתליך'. בכל מקרה כשנוסדה המושבה היה שמה עתלית.
בשנת 1913, בזמן 'מסע המושבות' של הרב קוק והרב זוננפלד פנו אנשי המושבה אל הרבנים בבקשה להעניק למושבה שם עברי. הרבנים הציעו את השם 'תרומיה' (מספר יחזקאל, מ״ח, י״ב): "והייתה להם תרומיה מתרומת הארץ". למשך זמן קצר אכן נקראה המושבה בשם החדש, לצד הישן וכך נכתב בראש נייר המכתבים של הוועד, אך כעבור זמן קצר חזרו הכל לשם הישן והמוכר – עתלית.
